תכנית עבודה לחד הורית ( case study)

רונית בובליק 42 גרושה, אם לענבל 20 ולילך 18.
מספרת רונית: "לפני 18 שנה התגרשתי ומאז התחלנו להתגלגל. המזונות המגוחכים שפסקו לי נשחקו מהר מאד וכמו רבות וטובות גם אני העדפתי להצטמצם עוד ובלבד שלא להכנס למאבקים עם האב של בנותי. דירה לא הייתה, כך שנאלצתי לשלם שכ"ד. המעלה היחידה (או שמא היה זה חסרון אינני יודעת), הייתה העובדה שהועסקתי בחברה מבוססת, שהבטיחה לי קביעות ובטחון יחסי. החסרון הגדול היה טמון בקלות הבלתי נסבלת בה ניתן היה לקחת הלוואה מהחברה, ובתנאים מעולים".

ההתדרדרות מתחילה
על מנת לממן את ההוצאות ההכרחיות התפתתה רונית להיעזר בהלוואות הללו, אך למעשה טמנה לעצמה פח רציני ונכנסה למצב של סחרור הלוואות, כשהיא לוקחת הלוואה אחר הלוואה על מנת להחזיר עוד ההלוואה. "כשהחוק החדש נכנס לתוקפו החגיגה נגמרה, הברזים נסגרו, השפנים נגמרו ונותרתי עם חוב ענק וללא אמצעי מחיה מינימליים" אומרת רונית ומוסיפה "וכאילו שזה לא מספיק, באותו זמן אבי נפטר, אימי סבלה משבץ ואני חטפתי מונו." בנקודה הזו כשרונית הייתה על סף יאוש הופיע גיל כמו הקוסם מארץ עוץ והראה לרונית שאפשר גם אחרת.

האור בקצה המנהרה
"תמיד קיוויתי שמישהו יבוא ויגלה לי איך ניתן לחיות מהמשכורת שלי, כי מבחינתי איך שלא ניסיתי זה לא היה אפשרי. על כל פנים, כנראה שאצל גיל לא קיים מושג של 'אי אפשר' והוא בנה לי תכנית 'נחמדה', שברגע שאת רואה אותה, כל מה שאת רוצה זה להתחבא מתחת למיטה ולא לצאת משם שנתיים. אבל, מצד שני, עם כל הקושי הוא נתן לי להבין שמעולם לא קבלתי חינוך פיננסי וכל תפיסת העולם שלי בנוגע לכסף יסודה בדעות קדומות שהנחילו לי הוריי, שהיו ממש כמוני קורבנות של תפיסה חברתית".

"תביני, כשאת מתגרשת, את מרגישה אשמה ורוצה לפצות את הילדים. גם אני נפלתי למלכודת הזו והבטחתי לעצמי שמא שלא יהיה לילדות שלי לא יהיה חסר דבר ואפילו יהיה להן יותר מלאחרים. כמובן שהכרזה כזו סיבכה אותנו והביאה אותי, כמעט 20 שנה אחרי הגירושין למצב שאין לי כלום."

"הטרגדיה הגדולה היא", הוסיפה רונית בגילוי לב, "שאילו הייתי חוסכת בשנים הללו את הכסף ונותנת לבנות רק מה שצריך, היום היה לי לתת להן משהו בשביל ההתחלה של החיים. לצערי אני זכיתי רק היום לפגוש את גיל והשיטה שלו, ומה שמשמח אותי, שלבנות שלי זה כבר לא יקרה, משום שהן יחד איתי עוברות את התהליך של החינוך הפיננסי וההתנהלות הכלכלית הנבונה."

משנסים מותניים
רונית ובנותיה נכנסו לתוכנית כלכלית מחייבת. והבנות, לאחר הרגל ממושך של שימוש בלתי מרוסן בפלאפון וחשבונות בסך 10,000 שח' ויותר, נאלצו לוותר עליו כליל. "תביני, ילדה שדברה ב2,000 ש"ח לחודש מדברת היום ב180 ש"ח ואגורה לא יותר. ועוד יותר מכך, הבנות שלי מרגישות שותפות. ברור להן שלא תוכלנה לנסוע להודו או להתחיל ללמוד לפני שהבית יתייצב, והן מקסימות ומוכנות לקורבן הזה. הנה ביתי ענבל עובדת, מרוויחה 600 ש"ח ונותנת לבית 300 ש"ח ולוקחת על עצמה את הוצאות הפלאפון והכלבים. וענבל החיילת, מתוך הארבע מאות ש"ח שלה, תורמת 100 שקלים למשפחה. אז תגידי לי אנחנו מסכנות? בזמנים שהילדים מתייחסים להורים כמו לכספומט וספקי צרכים, זה לא מדהים? ומי בסופו של דבר מקבל הכנה טובה יותר לחיים?"

תוכנית העבודה של רונית:
אין פלאפון. אין בזק, רק שיחות נכנסות. אין אינטרנט. אין כבלים. לחשמל נקבע תקציב של 200 ש"ח. תקציב הסיגריות קוצץ מ1,200 ש"ח בחודש ל-120 ש"ח. לקוסמטיקה 20 ש"ח. לכלבים - תקציב לחיסונים. בגדים - 80 ש"ח לחודש. ולהשיג הכנסה נוספת בסך 1,300 ש"ח לחודש.

רוצים ללמוד עוד? הירשמו לניוזלטר   ותקבלו מידי חודש, טיפים ומידע רב, שיקדם אתכם לחיים של חופש כלכלי