סיפור הצלחה

והפעם, משפחת סיאני מ'לפיד', שהצליחו לצאת מהמינוס ו"אפו" לנו סיפור מרתק במיוחד!

צריך? אז קונים!

"תראי, חיינו כמו עוד הרבה מאד משפחות בישראל. צריך? אז קונים. לא עושים חשבון. 'אובר' ממילא יש, אז מה זה משנה עוד אי אלו אלפי שקלים? המצב התחיל להסתבך דווקא כשקבלנו סכום כסף בלתי צפוי מההורים. בדיוק תכננו להרחיב את הקונדיטוריה ובאמת, הכנסנו כסף לעסק ובנותר חיינו מאד בלארג'יות.

הצלחנו לחסל סכום כסף לא מבוטל בפרק זמן של פחות משנה! היום אני יודע," הוא הוסיף ואמר, "שהאופן בו חיינו, ללא ניהול כלכלי מינימלי, גרם לנו לבזבז עשרות אלפי שקלים סתם. חבל, עם הכלים שקבלנו מ'יבולים', היינו יכולים כבר לרכוש את הדירה השנייה שלנו ועל כך אני מיצר.

בקיצור, חיינו בלי חשבון עד ש... הצלחנו לייצר 'אובר' מכובד של 20,000 ₪!   צ'קים התחילו לחזור לנו, טלפונים מהבנק ובעיקר, אנדרלמוסיה כללית בכל מה שקשור לעסק ולבית, מבלי יכולת לדעת בדיוק מה נכנס ומה יוצא, מה לשימוש פרטי ומה לצורך עסקי.

על סף יאוש

"התקווה לא נראתה באופק ואם לומר את האמת, היינו די מיואשים. ואז התעוררה ההזדמנות להירשם לסדנא לצמיחה כלכלית  של חברת 'יבולים'. אתי הייתה מאד סקפטית וממש גלתה התנגדות להצטרף אלי."

אתי מרימה את ראשה מקערת הבצק, מהנהנת בהסכמה ואומרת "נכון. מה כבר יכולה סדנא בת כמה שעות בשבוע לעזור לאובר האינסופי שלנו? מה כבר יחדשו לנו שלא ידענו לבד? כך סברתי ורק לאחר שכנועים מסיביים התרציתי ובאתי."

ואז, תוך כדי שהיא מרדדת את הבצק הריחני, לקחה נשימה ואמרה: "ומה אני אגיד לך. ה-פ-ת-ע-ה! נכבשתי כליל. גיל והגישה המציאותית וחסרת הפשרות שלו לכסף, פשוט כבשו אותי. מאותו רגע שהשתכנעתי שיש בידיו את הפתרון עבורנו לחיים כלכליים, לביטחון כלכלי עתידי ולניהול העסק, לא החסרתי אף מפגש ושמרתי באדיקות על כל הכללים של הסדנא!"

מחסלים את האובר

"תוך זמן קצר מאד, שבעה חודשים בסך הכל, לא רק שחיסלנו את האובר, אלא הגענו לפלוס בעו"ש, כשבמקביל, בהנחייתו של גיל התחלנו לעשות צעדים כלכליים משמעותיים, שבכוחות עצמנו ספק רב אם היינו מגיעים לכך אי פעם.

"אבל שלא תחשבי שזה היה כל כך פשוט", הוא מוסיף ואומר, "אין פה איזו נוסחת קסם או הוקוס פוקוס. שתביני, כבר לאחר המפגש הראשון, כשהכנו את המאזן שלנו, גילינו למרבה הזוועה, שאנו מוציאים 4,000 שח' לחודש יותר ממה שאנו מכניסים! רק תחשבי איזה חובות אפשר לצבור תוך שנה אחת בלבד!

שיעורי הבית שלנו היו פשוטו כמשמעו, לקצץ 4,000 שח' מההוצאות! איך עושים את זה? וויתרנו על המון דברים, קימצנו וקימצנו ותביני, אשתי באה מבית עיראקי ושם, לא יעלה על הדעת לקמץ בכל מה שקשור לאוכל." אתי מסכימה ואומרת בחיוך: "אני זוכרת שבהתחלה כל הזמן חזרתי ואמרתי לו, כמו איזו מנטרה: רק אל תיגע לי באוכל! רק אל תיגע לי באוכל!".

המלחמה על האלף האחרונים

"כמו שאמרתי", ממשיך גידי בסיפור. "קימצנו במה שרק אפשר, לא שהיה חסר משהו. בכלל לא. למשל, הכללים לקנייה נכונה במרכולים שקבלנו מגיל, גרמו לנו לחסוך 1,000 שח' לחודש מבלי שמשהו השתנה על השולחן שלנו!

צריך להבין, יש להם מתודיקה כזו וכל מיני 'טיפים' שנובעים משנים של ניסיון בתחום, שמאפשרים לך עם אותו תקציב לרכוש בצורה הרבה יותר חכמה ובסופו של דבר, גם יותר!

אבל, למרות הניסיונות עדיין חסרו לנו אלף שח' בשביל להתאזן. ואז, בזכות משהו שגיל עשה, נפל לי סוף סוף האסימון.' גידי עצר לרגע, לגם מהתה המתוק שאתי הגישה לנו והמשיך 'באתי לגיל והודעתי לו חד משמעית שאין מאיפה לקצץ את האלף שקל! גיל התבונן בי משועשע ושאל אותי מה ההכנסות שלי, הוא רשם את זה על הלוח ואחר הכתבתי לו רשימה של ההוצאות שלי.

החיים משתנים מקצה לקצה

אחר כך הוא לקח את המטלית ואמר: "כמה חסר לנו, 1,000 שח"? מה הבעיה? ובעודו שואל, פשוט מחק איזה שלוש או ארבע הוצאות מהלוח. ואמר: "הנה, עכשיו אתם מאוזנים" וחייך אלי מאוזן לאוזן.

לי זה עשה המון. פתאום הבנתי, שכמעט הכל נתון לשינוי ושזה בסופו של דבר בחירה שלי אם להצליח בתכנית ולאפשר לנו עתיד כלכלי מזהיר, או לבוסס במדמנת המינוס. אני בחרתי. ולרגע לא הצטערתי. יחד, אתי ואני רתמנו את הילדים לעניין והחיים שלנו השתנו מהקצה לקצה.

זכורני, במפגש הראשון, כשגיל שאל אותנו, מה כל אחד מצפה מהסדנא, אני אמרתי: "שקט. אני רוצה לישון בשקט. בלי טלפונים מהבנק ובלי חששות מהעתיד. ואין מה לומר, זכיתי בשקט הזה. כולנו זכינו. טלפון מהבנק? אנחנו מקבלים רק כשיש איזו יומולדת לאחד העובדים בסניף המקומי והם רוצים להזמין את אחת העוגות הנפלאות של אתי."

ספל התה נגמר זה מכבר, צלחת העוגיות התמלאה במפתיע וניחוח עוגה הנאפית בתנור מילא את האוויר. נפרדתי לשלום מבני הזוג סיאני, לא לפני שארזו לי בנדיבות מגוון עוגיות טריות בתוספת חיוך רחב והזמנה לשוב פעם נוספת, הפעם עם כל המשפחה.