הזמנה לכנס
"צמיחה בשוק סוער"
לפרטים
הזמנה לכנס
"צמיחה בשוק סוער"
לפרטים
"חלומות חולמים, כסף מייצרים"
גיל אורלי - מנכ"ל
להתייעצות טלפונית ללא התחייבות, חייגו כעת 1-700-50-4444
חוויות מהסדנא לצמיחה כלכלית
המפגש הראשון
המפגש הראשון
אז זהו זה. הגיעו מים עד נפש. ולאחר שהעזנו סוף סוף להוציא את התדפיס מהבנק (שהמתין בסבלנות על השידה עוד כשבוע ימים לפני שאזרנו מספיק אומץ להציץ בו), ולאחר שלקחנו נשימה עמוקה ואמרנו 'על החיים ועל המוות' והעיניים שלנו רצו במהירות על השורות הצפופות והגיעו לתחתית העמוד, ליתרת החובה.
ולאחר שקצב פעימות הלב שלנו הואץ, החיוורון כיסה את פנינו ופינו נמלא יובש, ולאחר שגילינו למרבה הזוועה שיתרת החובה בחשבון העו"ש שלנו עומדת על לא פחות מ17,000 ₪ ולאחר שתיקה רועמת כבת שעה, שהועברה בלוויית קפה מחוזק ו-2 חפיסות שוקולד ממולא, בעלי הודיע לי נחרצות ש"זהו אין מנוס ומוכרחים לקחת את עצמנו בידיים ולעשות משהו".
ולאחר שקצב פעימות הלב שלנו הואץ, החיוורון כיסה את פנינו ופינו נמלא יובש, ולאחר שגילינו למרבה הזוועה שיתרת החובה בחשבון העו"ש שלנו עומדת על לא פחות מ17,000 ₪ ולאחר שתיקה רועמת כבת שעה, שהועברה בלוויית קפה מחוזק ו-2 חפיסות שוקולד ממולא, בעלי הודיע לי נחרצות ש"זהו אין מנוס ומוכרחים לקחת את עצמנו בידיים ולעשות משהו".
לוקחים נשימה ו...קופצים למים
כך יצא, שמצאנו את עצמנו באחד מימי שלישי, ישובים במעגל, בין רבים נוספים, שממש כמונו ייחלו לישועה. היו שם זוג בשנות השלושים המוקדמות - עובד בהייטק ופקידה בבנק, שמרוויחים לדבריהם מאד יפה ובכל זאת לא מצליחים לגמור את החודש, זוג רופאי שיניים - עולים חדשים מצרפת, שרוצים לנצל באופן הטוב ביותר את סל הקליטה, קוסמטיקאית שבאה בגפה, כי בעלה סבור שאין לקורס מה ללמד אותו (ובכל זאת מצבם הכלכלי בכי רע), מעצבת פנים גרושה טרייה+2 שהחליטה לעמוד על הרגליים.
חוץ מהם גם זוג צעיר שזה עתה נישא וקבל את הקורס כמתנת חתונה מההורים, (בשביל להתחיל את החיים ברגל ימין), שוטר בדימוס ואשתו-מורה, שלדבריהם 'כבר עשו את כל הטעויות הכלכליות האפשריות' ומעוניינים לדאוג לעצמם לימי הפרישה, זוג צעירים שחזרו משהות ממושכת בהודו ורוצים להתברגן, ועוד אנשים מכל גווני הקשת, המינים והגילאים. עושה רושם ש'מחלת האוברדרפט' לא פוסחת על אף אחד.
כך יצא, שמצאנו את עצמנו באחד מימי שלישי, ישובים במעגל, בין רבים נוספים, שממש כמונו ייחלו לישועה. היו שם זוג בשנות השלושים המוקדמות - עובד בהייטק ופקידה בבנק, שמרוויחים לדבריהם מאד יפה ובכל זאת לא מצליחים לגמור את החודש, זוג רופאי שיניים - עולים חדשים מצרפת, שרוצים לנצל באופן הטוב ביותר את סל הקליטה, קוסמטיקאית שבאה בגפה, כי בעלה סבור שאין לקורס מה ללמד אותו (ובכל זאת מצבם הכלכלי בכי רע), מעצבת פנים גרושה טרייה+2 שהחליטה לעמוד על הרגליים.
חוץ מהם גם זוג צעיר שזה עתה נישא וקבל את הקורס כמתנת חתונה מההורים, (בשביל להתחיל את החיים ברגל ימין), שוטר בדימוס ואשתו-מורה, שלדבריהם 'כבר עשו את כל הטעויות הכלכליות האפשריות' ומעוניינים לדאוג לעצמם לימי הפרישה, זוג צעירים שחזרו משהות ממושכת בהודו ורוצים להתברגן, ועוד אנשים מכל גווני הקשת, המינים והגילאים. עושה רושם ש'מחלת האוברדרפט' לא פוסחת על אף אחד.
"כסף זה דבר מלוכלך"
המפגש הראשון מבין ארבעה החל, והמנחה פתחה אותו בדו-שיח בנוגע למשמעות של הכסף בחיינו וההתייחסות שלנו כלפיו. משפטים כגון: "כסף זה דבר מלוכלך", "אני תמיד צריכה יותר וחסר לי", "אף פעם לא מסתדר עם מה שיש לי", "בשביל כסף צריך להזיע", "צריך להסתפק במועט", "לא אוהב להתעסק עם כסף", נזרקו לחלל הכיתה והבהירו לכולנו שהנושא מאד טעון ומאד שנוי במחלוקת, וכנראה מעבר לקבלת כלים טכניים יישומיים, נצטרך גם לברר ולשנות את התפיסה שלנו לגבי כסף ומשמעותו בחיינו.
השלב השני התמקד בציפיות שלנו מהקורס ובמידת המוכנות שלנו להשקיע לשם כך: "רוצים שיהיה תקציב מוגדר לכל דבר בבית", "שנהיה בשליטה", "רוצים ללמוד לחיות ממה שיש ולא ממה שאין", "רוצה שקט, שמנהל הבנק יפסיק להטריד אותנו", "רוצים להגיע למצב שלא צריך לחשבן כל אגורה", "מעוניינים לרכוש כלים מעשיים להתנהלות נבונה", רוצים ליצור שפה משותפת עם בן הזוג בנושא הכלכלי". כולם הסכימו פה אחד להשקיע את מה שיידרש מהם על מנת להשיג חיים שלווים של בטחון ועצמאות כלכלית.
"מאיפה נגרד עשירייה?"
המפגש הראשון מבין ארבעה החל, והמנחה פתחה אותו בדו-שיח בנוגע למשמעות של הכסף בחיינו וההתייחסות שלנו כלפיו. משפטים כגון: "כסף זה דבר מלוכלך", "אני תמיד צריכה יותר וחסר לי", "אף פעם לא מסתדר עם מה שיש לי", "בשביל כסף צריך להזיע", "צריך להסתפק במועט", "לא אוהב להתעסק עם כסף", נזרקו לחלל הכיתה והבהירו לכולנו שהנושא מאד טעון ומאד שנוי במחלוקת, וכנראה מעבר לקבלת כלים טכניים יישומיים, נצטרך גם לברר ולשנות את התפיסה שלנו לגבי כסף ומשמעותו בחיינו.
השלב השני התמקד בציפיות שלנו מהקורס ובמידת המוכנות שלנו להשקיע לשם כך: "רוצים שיהיה תקציב מוגדר לכל דבר בבית", "שנהיה בשליטה", "רוצים ללמוד לחיות ממה שיש ולא ממה שאין", "רוצה שקט, שמנהל הבנק יפסיק להטריד אותנו", "רוצים להגיע למצב שלא צריך לחשבן כל אגורה", "מעוניינים לרכוש כלים מעשיים להתנהלות נבונה", רוצים ליצור שפה משותפת עם בן הזוג בנושא הכלכלי". כולם הסכימו פה אחד להשקיע את מה שיידרש מהם על מנת להשיג חיים שלווים של בטחון ועצמאות כלכלית.
"מאיפה נגרד עשירייה?"
"אבל זה נורא קשה להסתדר עם מה שיש", טענה אחת המשתתפות. "לי למשל יש שתי בנות עשרה בבית. מה אני אמורה לומר להן כשהן מבקשות ממני לקנות להן בגדי מותגים כמו לכולם? שהן מתחננות לא להיות יוצאות דופן? אז נכון שאין לי בפירוש להוציא, אבל מצד שני גם לראות אותן סובלות אינני יכולה, אז אני מושכת עוד 800 שקל ומתפללת לגמור איכשהו את החודש".
המהומי הסכמה נשמעו מכל עבר, והתפתח דיון נוקב וכואב. "ומה אנחנו אמורים לעשות?", שואל השוטר בדימוס, "אחיין שלי מתחתן שבוע הבא, מה? לא נביא לו איזה עשירייה? מאיפה נגרד אותה זו שאלה אחרת, אבל אי אפשר אחרת. פשוט אי אפשר!" "נושא הצבת הגבולות במשפחה, כמו גם נושא סדרי העדיפויות יידונו בהמשך בהרחבה", מבטיחה המנחה ואנו ממשיכים הלאה.
המהומי הסכמה נשמעו מכל עבר, והתפתח דיון נוקב וכואב. "ומה אנחנו אמורים לעשות?", שואל השוטר בדימוס, "אחיין שלי מתחתן שבוע הבא, מה? לא נביא לו איזה עשירייה? מאיפה נגרד אותה זו שאלה אחרת, אבל אי אפשר אחרת. פשוט אי אפשר!" "נושא הצבת הגבולות במשפחה, כמו גם נושא סדרי העדיפויות יידונו בהמשך בהרחבה", מבטיחה המנחה ואנו ממשיכים הלאה.
בטחון כלכלי על פי יבולים
"מהי ההגדרה של בטחון כלכלי?", שאלה המנחה וענתה, "בטחון כלכלי על פי 'יבולים', היא היכולת של משפחה להתנהל באותה רמת חיים לה הורגלה, ללא מקורות הכנסה ממשכורות, לתקופה של מינימום שישה חודשים".
"וואו", "זה לא אפשרי", "מי חולם על זה?", "זה דמיוני!", נשמעו קריאות מקהל המשתתפים. "אולי זה דמיוני", השיבה המנחה והוסיפה, "אבל כשמפטרים מישהו זה ממש לא דמיוני ולאחרונה זה אף גרוע יותר, כשלמצוא עבודה יכול לקחת אפילו שנה!"
"וואו", "זה לא אפשרי", "מי חולם על זה?", "זה דמיוני!", נשמעו קריאות מקהל המשתתפים. "אולי זה דמיוני", השיבה המנחה והוסיפה, "אבל כשמפטרים מישהו זה ממש לא דמיוני ולאחרונה זה אף גרוע יותר, כשלמצוא עבודה יכול לקחת אפילו שנה!"
כולם שתקו. מהרהרים ומעכלים את המידע.
"תראו", אומרת המנחה. "כולנו מסכימים שלא היה מזיק אם היה לנו יותר. יחד עם זאת, תחשבו על המחירים שאנו נאלצים לשלם עקב המחסור שנוצר לנו. מתח, לחץ, חוסר שינה, וויכוחים, עצבנות, חרדה קיומית, חוסר יכולת להעניק לילדים, תחושת מועקה, תחושת מצוקה, בושה, עד לקריסה כלכלית ולעתים אף גירושין. והרי כולנו מסכימים שזה לא שווה את זה!"
והוסיפה: "והיופי הוא, שאפשר אחרת! אפשר לחיות חיים שלווים וללא מחסור ודאגות קיומיות. לא סתם "יבולים" חרטה על דיגלה את החזון "לאפשר רווחה, עושר ועצמאות כלכלית, לכל אחד!" ושמעתם נכון. לכל אחד! לא רק לבעלי יכולת, לא רק למי שיש לו הורים מבוססים או שזכה בירושה מדוד רחוק. אלא לכל מי שיהיה מוכן להתאמץ, לשנות הרגלים ולחיות לפי התכנית שתביא אותו במאה אחוזי הצלחה לחיים הטובים! וזו הבטחה! כי עם התוכנית של "יבולים" פשוט אי אפשר להיכשל. ואם רק ממלאים אחר ההנחיות והצעדים בקפדנות, השמים הם הגבול..."
והוסיפה: "והיופי הוא, שאפשר אחרת! אפשר לחיות חיים שלווים וללא מחסור ודאגות קיומיות. לא סתם "יבולים" חרטה על דיגלה את החזון "לאפשר רווחה, עושר ועצמאות כלכלית, לכל אחד!" ושמעתם נכון. לכל אחד! לא רק לבעלי יכולת, לא רק למי שיש לו הורים מבוססים או שזכה בירושה מדוד רחוק. אלא לכל מי שיהיה מוכן להתאמץ, לשנות הרגלים ולחיות לפי התכנית שתביא אותו במאה אחוזי הצלחה לחיים הטובים! וזו הבטחה! כי עם התוכנית של "יבולים" פשוט אי אפשר להיכשל. ואם רק ממלאים אחר ההנחיות והצעדים בקפדנות, השמים הם הגבול..."
כל ההתחלות קשות...
דממה נפלה בחדר וכולנו ציפינו למלים הבאות שלא אחרו להגיע.
"אבל, זה דורש קורבן. זה דורש וויתורים. זה דורש השקעה ראשונית של זמן ומאמץ לרכוש הרגלים חדשים", אמרה המנחה ואני זעתי ונעתי בכסא באי נוחות, מזהה את בעלי בזווית העין כוסס ציפורניים ("הנה זה מגיע. נצטרך לוותר על מסעדות, על הקפה עם הבנות ביום שישי בצהריים, על המניקור והפדיקור..."), "אך אל דאגה", קטעה המנחה את מחשבותיי העגומות הוסיפה, "רק ההתחלה קשה, אחר כך זה הופך פשוט לטבע שני, והשכר? והשלווה? והזוגיות המאושרת? תאמינו לי שאנשים רבים שהנחתי ואימנתי, הודו לי בפירוש שהסדנא שינתה את חייהם והצילה אותם פשוטו כמשמעו".
מי שאוהב שיעורי בית, שיקום!
המנחה סיימה את דבריה וחילקה לנו את שיעורי הבית של המפגש הראשון: ליצור מאזן של חודש ממוצע ע"י בחינה של 3 חודשים אחורה ("בלי לזייף ובלי לעגל פינות בבקשה"). נתבקשנו להכין 3 דפים. תדפיס בנק, תדפיס כרטיסי האשראי ודף טיוטה. המנחה חילקה לנו דפי מאזן הניתנים להורדה כאן. נתבקשנו לשבת יחד שני בני הזוג ולמלא בהקפדה את כל סעיפי ההוצאות (כולל הרכישות בכרטיסי אשראי) ולהגיע לבסוף, לסך ההוצאות וההכנסות שלנו בשלושה חודשים, אותן נחלק בשלוש ונגיע למאזן של חודש ממוצע, כנקודת התחלה.
המנחה סיימה את דבריה וחילקה לנו את שיעורי הבית של המפגש הראשון: ליצור מאזן של חודש ממוצע ע"י בחינה של 3 חודשים אחורה ("בלי לזייף ובלי לעגל פינות בבקשה"). נתבקשנו להכין 3 דפים. תדפיס בנק, תדפיס כרטיסי האשראי ודף טיוטה. המנחה חילקה לנו דפי מאזן הניתנים להורדה כאן. נתבקשנו לשבת יחד שני בני הזוג ולמלא בהקפדה את כל סעיפי ההוצאות (כולל הרכישות בכרטיסי אשראי) ולהגיע לבסוף, לסך ההוצאות וההכנסות שלנו בשלושה חודשים, אותן נחלק בשלוש ונגיע למאזן של חודש ממוצע, כנקודת התחלה.
"בהצלחה!" בירכה אותנו המנחה לשלום, "ותזכרו, אני עומדת לשרותכם בכל שאלה או בקשה!"
מסיבת פרידה מהבזבוזים
השיעור הגיע לקיצו. מצד אחד חשתי הקלה שהנה התחלנו בתהליך, ומצד שני הרגשתי צורך דחוף ללכת לשבת באיזה מקום. בעלי שחש ממש כמוני, הציע שנקפוץ לשתות משהו ולעכל את מה שלמדנו הערב ("ממילא כבר לקחנו בייביסיטר, אז מה זה מעלה או מוריד עוד שעה איחור?"). נכנסנו לרכב ומצאנו את עצמנו עד מהרה במסעדה החביבה עלינו בכיכר המדינה (הופתענו לגלות שם גם את הזוג בדימוס ונפנפנו להם לשלום).
"תשמע, זה משהו הסדנא הזו, נכון?" שאלתי את בעלי, כשאני מעיינת בתפריט האקסלוסיבי. בתחילה חשבתי שרק נשתה משהו, חוסכים לא? אבל הבטן התחילה לקרקר וממש הרגשתי צורך נפשי לאכול משהו. "אההמ". השיב בן זוגי (כנראה שאותן מחשבות בדיוק חלפו במוחו כי הוא הרים את עיניו מהתפריט ושאל "את רוצה לאכול משהו?"). אנחת רווחה נפלטה מפי. ברוך ה', עוד לא התחלנו בתוכנית. "יללה", אמר בעלי החמוד, "בואי נחגוג, סעודת פרידה מהבזבוזים, מה את אומרת?"
השיעור הגיע לקיצו. מצד אחד חשתי הקלה שהנה התחלנו בתהליך, ומצד שני הרגשתי צורך דחוף ללכת לשבת באיזה מקום. בעלי שחש ממש כמוני, הציע שנקפוץ לשתות משהו ולעכל את מה שלמדנו הערב ("ממילא כבר לקחנו בייביסיטר, אז מה זה מעלה או מוריד עוד שעה איחור?"). נכנסנו לרכב ומצאנו את עצמנו עד מהרה במסעדה החביבה עלינו בכיכר המדינה (הופתענו לגלות שם גם את הזוג בדימוס ונפנפנו להם לשלום).
"תשמע, זה משהו הסדנא הזו, נכון?" שאלתי את בעלי, כשאני מעיינת בתפריט האקסלוסיבי. בתחילה חשבתי שרק נשתה משהו, חוסכים לא? אבל הבטן התחילה לקרקר וממש הרגשתי צורך נפשי לאכול משהו. "אההמ". השיב בן זוגי (כנראה שאותן מחשבות בדיוק חלפו במוחו כי הוא הרים את עיניו מהתפריט ושאל "את רוצה לאכול משהו?"). אנחת רווחה נפלטה מפי. ברוך ה', עוד לא התחלנו בתוכנית. "יללה", אמר בעלי החמוד, "בואי נחגוג, סעודת פרידה מהבזבוזים, מה את אומרת?"